השפעות ישירות ועקיפות של בדידות על דיכאון בגיל השלישי: בדידות מתמשכת כמסלול אורך מרכזי

מה בדקו

החוקרים ביקשו להבין את המנגנונים העומדים בבסיס הקשר המוכר בין בדידות לדיכאון בקרב הגיל השלישי. במחקר השתתפו 1,216 מבוגרים ישראלים (גיל ממוצע 81.1) המתגוררים בקהילה, אשר עברו הערכות שנתיות לאורך שלוש שנים בנוגע לתחושות בדידות ותסמיני דיכאון. המודל הסטטיסטי נטרל משתנים דמוגרפיים וסוציואקונומיים רבים, כגון גיל, מין, השכלה, מצב משפחתי, בריאות נתפסת ומעמד של ניצולי שואה, כדי לבחון האם הבדידות משפיעה ישירות על הדיכאון או שהיא פועלת דרך מסלול עקיף של בדידות מתמשכת לאורך זמן.

מה מצאו

המחקר הראה כי לבדידות ולדיכאון יש יציבות זמנית גבוהה לאורך השנים. הממצא המרכזי העלה כי הקשר בין השניים מתקיים בראש ובראשונה דרך המסלול של בדידות כרונית ומתמשכת, ולא דרך השפעה ישירה ומיידית. למעשה, כאשר שוקללו ההשפעות העקיפות של הבדידות המתמשכת, ההשפעות הישירות של בדידות על דיכאון לא נמצאו מובהקות סטטיסטית. מסקנת החוקרים היא שבדידות כרונית מהווה גורם מתווך עיקרי המשמר תסמיני דיכאון לאורך זמן, מה שמצביע על כך שטיפול מוקדם בבדידות עשוי להפחית משמעותית את שכיחות הדיכאון בגיל המבוגר.

“למעשה, כאשר שוקללו ההשפעות העקיפות של הבדידות המתמשכת, ההשפעות הישירות של בדידות על דיכאון לא נמצאו מובהקות סטטיסטית.”