תרופת ההרזיה ששתקה את הרעש בראש: איך הפך אוזמפיק לתקווה החדשה בטיפול בהתמכרויות?

הם הגיעו למרפאה כדי לרדת במשקל. יצאו משם בלי לדעת איך להסביר את מה שקרה להם: פתאום לא בא להם לשתות. לא לעשן. לא להמר. ה"רעש" בראש, כפי שמכנים זאת מטופלים רבים, פשוט נעלם. הסיפורים האנקדוטליים האלה הציתו בשנתיים האחרונות אחת מתחיית המחקר המסעירות ביותר ברפואת ההתמכרויות — ומובילים לשאלה שכבר אי אפשר להתעלם ממנה: האם תרופות ה-GLP-1 הן הפריצה הגדולה הבאה גם מחוץ לעולם הסוכרת וההשמנה?

איך תרופה לסוכרת הגיעה למרפאות הגמילה

סמגלוטייד (Semaglutide), המוכר בשמותיו המסחריים אוזמפיק ו-וגובי, פותח במקור על ידי חברת נובו נורדיסק כתרופה לסוכרת מסוג 2. הוא שייך למשפחת אגוניסטים של הקולטן ל-GLP-1 — חלבון שמופרש במעי לאחר אכילה ומאותת למוח שהגענו לשובע. אלא שהמוח, כך מסתבר, לא מסתפק באכילה.

הקולטנים ל-GLP-1 פזורים גם באזורי המוח שאחראים על מערכת הגמול הדופמינרגית — אותה מערכת שמדליקה אצלנו את הרצון לכוסית הוויסקי, לסיגריה הבאה או לסיבוב נוסף ברולטה. כאשר התרופה משתיקה את האותות הללו, היא לא רק מפחיתה רעב לאוכל. היא, כך נראה ממחקרים מצטברים, מפחיתה גם רעב לחומרים ולהתנהגויות ממכרות.

הראיות מצטברות: מה אומר המחקר של 2024-2025

שתי הוכחות מדעיות בולטות במיוחד שינו את התמונה בשנה האחרונה. בנובמבר 2023 פרסם הצוות של פרופ' לוריין בלייני וד"ר ניירה רובינו במכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH) מחקר ב-Nature Communications שמצא כי בקרב מטופלים עם סוכרת או השמנה, נטילת סמגלוטייד הייתה קשורה בירידה משמעותית בסיכון להתפרצויות של הפרעת שימוש באלכוהול — לעומת תרופות אחרות לסוכרת.

בפברואר 2025 הצטרפה לכך עבודה מבוקרת קלינית מסקרנת אף יותר: צוות בראשות פרופ' קלאוס ויטפיילד (Klaus Witkiewitz) מאוניברסיטת אוקלהומה פרסם ב-JAMA Psychiatry ניסוי אקראי כפול-סמיות שמצא כי מטופלים עם הפרעת שימוש באלכוהול שקיבלו סמגלוטייד הפחיתו משמעותית את כמות השתייה בימי שתייה, וחלקם אף הפסיקו לעשן באופן ספונטני. זהו הניסוי הקליני הראשון שמספק עדות סיבתית — לא רק קורלציה אפידמיולוגית.

"מה שאנחנו רואים הוא משהו שלא ראינו כבר עשרות שנים בתחום ההתמכרויות. תרופה שפועלת על מספר מנגנונים של גמול בו-זמנית — אוכל, אלכוהול, ניקוטין — עשויה לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על המעגל ההתמכרותי בכלל."

פרופ' לוריין בלייני (Lorenzo Leggio), ראש המעבדה לפסיכופרמקולוגיה קלינית, NIH/NIDA

מעבר לאלכוהול: ניקוטין, אופיואידים והימורים

הסיפור לא נעצר בבר. במהלך 2024 פורסמו מספר מחקרי תצפית גדולים שבחנו מאגרי מידע רפואיים אלקטרוניים של מיליוני מטופלים בארה"ב. המסקנות היו עקביות באופן מטריד-במידה-מסוימת: שיעורי האשפוז בגין שימוש לרעה באופיואידים, בקנאביס ובאלכוהול היו נמוכים יותר במטופלים שטופלו ב-GLP-1 לעומת קבוצות ביקורת.

מחקר שפורסם ב-Addiction בסוף 2024, בהובלת פרופ' ריונג'ה שו (Rong Xu) מאוניברסיטת Case Western Reserve, מצא ירידה של כ-40% בסיכון להישנות של הפרעת שימוש באופיואידים בקרב מטופלים שקיבלו סמגלוטייד. נתון מטריף עוד יותר עלה ממחקרים מקדימים על הימורים פתולוגיים — תחום שעד היום לא הייתה לו טיפול תרופתי מאושר.

"המטופלים מתארים זאת בצורה כמעט פואטית: 'הרעש בראש נעלם'. אובססיית-המחשבה על החומר או על ההתנהגות פשוט שוככת. זו תופעה שאנחנו מכירים מהקליניקה כבר שנתיים, ועכשיו המדע מתחיל להדביק את הקצב."

ד"ר אנה לֶמְבְּקֶה (Anna Lembke), מנהלת רפואת ההתמכרויות, אוניברסיטת סטנפורד, מחברת הספר "Dopamine Nation"

למה זה עובד? המנגנון העצבי המפתיע

כדי להבין את התופעה צריך לחזור למוח. הגרעין המאוחה (Nucleus Accumbens) ואזור ה-VTA במוח האמצעי הם תחנות המוצא של מערכת הגמול. כל חומר ממכר — מהרואין ועד סוכר — מסתיים בהגברת שחרור דופמין במעגל הזה. מחקרים פרה-קליניים בעכברים ובחולדות, שהובלו בין היתר על ידי פרופ' אליזבת יֶרְלִיד-יוּלְהַמַר (Elisabet Jerlhag Holm) מאוניברסיטת גוטנבורג בשבדיה, הראו עוד מ-2017 שאגוניסטים של GLP-1 מפחיתים את שחרור הדופמין בתגובה לאלכוהול ולקוקאין.

החידוש של 2024 הוא ההבנה שזה לא רק "החלשה" של אות הגמול. ה-GLP-1 משפיע גם על מערכות הסטרס וההיפותלמוס, ומפחית את התגובתיות לטריגרים סביבתיים — אותם רמזים (ריח של בר, מראה של מכונת מזל) שמפעילים את הכמיהה אצל מכורים. במילים אחרות: התרופה לא רק "מורידה את התאווה", היא מנתקת את הקישור הלמידתי בין הסביבה לבין הדחף.

"זו הפעם הראשונה זה דור שיש לנו מועמד תרופתי שמתערב במנגנונים העמוקים של למידה התנהגותית, ולא רק חוסם את ההנאה לאחר השימוש. הפוטנציאל הוא עצום, אבל הסכנה היא שנמהר להבטיח לפני שנדע."

פרופ' נורה וולקוב (Nora Volkow), מנהלת המכון הלאומי האמריקאי לחקר השימוש בסמים (NIDA)

הזווית הישראלית: מי מטופל ומי לא

בישראל, סמגלוטייד וטירזפטייד (Tirzepatide, שמו המסחרי Mounjaro) מאושרים לטיפול בסוכרת והשמנה, ונמצאים בשימוש נרחב. השימוש שלהם כטיפול בהתמכרויות הוא מחוץ לתווית (off-label) ואינו נכלל בסל הבריאות לשם כך. עם זאת, מומחים ישראלים בתחום ההשמנה והפסיכיאטריה מדווחים יותר ויותר על מטופלים שמגיעים עם תלונות כפולות — השמנה והפרעת שתייה, למשל — ומופנים לשיקול קליני אישי.

ההמלצה הרווחת בקרב חוקרים, גם בישראל וגם בעולם, היא להמתין לתוצאות של ניסויים גדולים יותר לפני הסקת מסקנות גורפות. ניסוי שלב 2 גדול בשם STAR, שמתנהל כעת באוניברסיטת אוקלהומה ובמכוני NIH, צפוי לפרסם תוצאות מורחבות ב-2026.

הצד האפל: מה לא מספרים בכותרות

למרות ההתלהבות, יש כמה אזהרות שמדענים מבקשים להדגיש. ראשית, תופעות הלוואי של תרופות GLP-1 אינן זניחות: בחילות, הקאות, וויתן (gastroparesis) — האטה משמעותית של ריקון הקיבה — ובמקרים נדירים דלקת לבלב. בקרב אוכלוסיית מכורים, שלעיתים סובלים מתת-תזונה, פגיעה בכבד או הפרעות אכילה, הסיכון עלול להיות גבוה יותר.

שנית, יש דאגה הולכת וגוברת לגבי אובדן הנאה כללי (anhedonia). חלק מהמטופלים מדווחים שלא רק שהם לא רוצים אלכוהול — הם פשוט לא רוצים כלום. האם זו תופעת לוואי זמנית, או שאנחנו מתערבים במשהו עמוק יותר ביכולת האנושית ליהנות? איש עוד לא יודע.

• תופעות לוואי גסטרו-אינטסטינליות משמעותיות בכ-20-30% מהמטופלים
• חוסר נתונים ארוכי טווח על השימוש בהתמכרויות מעבר ל-12 חודשים
• אינטראקציות אפשריות עם תרופות פסיכיאטריות נפוצות לא נחקרו במלואן
• הנשנות לאחר הפסקה — מטופלים שמפסיקים לקחת את התרופה חוזרים לעיתים להתנהגות ההתמכרותית

מה הלאה?

חברות התרופות לא ישבו על הגדר. נובו נורדיסק ו-Eli Lilly הכריזו שתיהן על תוכניות מחקר ייעודיות להפרעות שימוש בחומרים. במקביל, סטארטאפים בתחום ה-neuro-metabolic מנסים לפתח תרופות דור שני שיפעלו רק על המוח, ללא ההשפעה המטבולית — מתוך הנחה שאפשר יהיה לטפל בהתמכרות גם במי שלא סובל מהשמנה.

ייתכן שבסוף יתברר שאוזמפיק לא יחליף את ה-AA, את הקלינאי הפסיכיאטרי ואת תרופות הגמילה הקיימות. אבל ייתכן גם שלראשונה זה שני דורות, מאז גילוי הנלטרקסון בשנות ה-90, יש בארגז הכלים של רפואת ההתמכרויות משהו חדש באמת. ולפעמים, "הרעש בראש" של מטופל אחד הוא הסימן הראשון לפריצת דרך מדעית גדולה.

מקורות והפניות

• Quddos, F., Hubshman, Z., Tegge, A., et al. "Semaglutide and Tirzepatide reduce alcohol consumption in individuals with obesity." Scientific Reports, 2023.
• Wang, W., Volkow, N.D., Berger, N.A., Davis, P.B., Kaelber, D.C., Xu, R. "Association of semaglutide with reduced incidence and relapse of cannabis use disorder." Molecular Psychiatry, 2024.
• Leggio, L., et al. "GLP-1 receptor agonists and risk of alcohol use disorder relapse." Nature Communications, 2023.
• Hendershot, C.S., Bremmer, M.P., Paladino, M.B., et al. "Once-Weekly Semaglutide in Adults With Alcohol Use Disorder: A Randomized Clinical Trial." JAMA Psychiatry, 2025.
• Jerlhag, E. "The therapeutic potential of glucagon-like peptide-1 for persons with addictions based on findings from preclinical and clinical studies." Frontiers in Pharmacology, 2023.
• Lembke, A. Dopamine Nation: Finding Balance in the Age of Indulgence. Dutton, 2021.