תינוק בן חצי שנה לא יודע לדבר — אבל העיניים שלו כבר מספרות הכל

אמא מניחה תינוק על השטיח, מנופפת לו בבובה, מחייכת. הוא מסתכל עליה. או שלא. ההבדל הזעיר הזה — לאן בדיוק התינוק מסתכל, וכמה זמן — מתגלה בשנים האחרונות כאחד מהסימנים המוקדמים והמדויקים ביותר לאוטיזם. הרבה לפני שמילה ראשונה נאמרת, ולפעמים שנים לפני שהורה בכלל חושד שמשהו שונה.

מה בעצם מסתכלים פה?

הטכנולוגיה נקראת eye-tracking — מערכת מצלמות זעירות שעוקבות במאות מדידות בשנייה אחרי תנועות העיניים של התינוק. לא בודקים מה הוא רואה. בודקים על מה הוא בוחר להסתכל. וזה הבדל עצום.

תינוק טיפוסי בן חצי שנה, כשמראים לו וידאו של אישה שמדברת אליו, ינעל מבט על העיניים שלה. זה ברירת מחדל ביולוגית, כמעט כמו רפלקס. תינוק שיתפתח אחר כך לספקטרום האוטיסטי — נוטה להסתכל יותר על הפה, על אובייקטים ברקע, על תנועה גיאומטרית. לא כי משהו "לא בסדר", פשוט כי המוח שלו מתעדף אחרת את העולם.

הפער הזה, מסתבר, מדיד. ובאופן מטריד של ממש — עקבי.

המחקרים שהפכו את התחום

בשנת 2013 פרסמו וורן ג'ונס ואמי קלין מאוניברסיטת אמורי מאמר שהפך לקלאסיקה ב-Nature: הם עקבו אחרי תינוקות מגיל חודשיים עד שנתיים, ומצאו שאצל אלה שאובחנו מאוחר יותר באוטיזם — תשומת הלב לעיניים של אנשים אחרים יורדת בהדרגה כבר מגיל חודשיים. לא נעדרת. יורדת. כאילו משהו במוח עושה בשקט החלפת ערוצים.

ואז הגיע 2023, והקבוצה של ג'ונס וקלין (שעברה בינתיים ל-Marcus Autism Center במרכז הרפואי של אמורי) פרסמה ב-JAMA שני מאמרים שעשו רעש. הם בדקו כמעט 500 ילדים בגילי 16 עד 30 חודשים בעזרת בדיקת eye-tracking שלוקחת בערך 15 דקות, וקיבלו רגישות וסגוליות מעל 80%. במילים פשוטות: כלי אובייקטיבי, לא תלוי בשיפוט של רופא, לא תלוי בעברית או אנגלית של ההורה, ולא תלוי במצב הרוח של הילד באותו בוקר.

"במשך עשרות שנים האבחון של אוטיזם נשען על תצפית קלינית ושאלונים להורים. זה עבד, אבל זה איטי, סובייקטיבי, ותלוי בנגישות. כשאתה יכול למדוד ישירות איך המוח של תינוק מתייחס לפנים אנושיות — אתה עוקף את כל זה."

פרופ' וורן ג'ונס, מנהל מחקר ב-Marcus Autism Center ואוניברסיטת אמורי

Duke נכנסת למשחק — עם הסמארטפון

ופה הסיפור נהיה ישראלי באופי שלו, כי מישהו שאל את השאלה הנכונה: למה צריך מעבדה? באוניברסיטת Duke, צוות בראשות ד"ר ג'רלדין דוסון וד"ר גיירמו סאפירו פיתח אפליקציה בשם SenseToKnow. ההורה מושיב את הפעוט מול אייפד רגיל, מריץ סרטונים קצרים, והמצלמה הקדמית עוקבת אחרי המבט, הבעות הפנים ותנועות הראש.

בעבודה שפורסמה ב-Nature Medicine ב-2023, הם דיווחו על ביצועים מרשימים בזיהוי סימנים מוקדמים אצל פעוטות בני 17-36 חודשים, במרפאות ראשוניות רגילות — לא במעבדות עילית. בלי משקפי מציאות רבודה. בלי טכנאי. רק טאבלט, ילד, וקצת סבלנות.

"המטרה שלנו היא לקחת את האבחון מחוץ למרכזים האקדמיים. הורה בעיירה קטנה במונטנה צריך גישה לאותו דיוק כמו הורה במנהטן. הטלפון בכיס שלנו הוא בעצם מעבדה ניידת."

ד"ר ג'רלדין דוסון, מנהלת Duke Center for Autism and Brain Development

ומה עם ייל?

במעבדה של פרופ' קתרין צ'אוורסקה ב-Yale Child Study Center חוקרים דווקא את הקצה הצעיר ביותר — תינוקות מתחת לגיל שנה, רובם אחים של ילדים שכבר אובחנו (קבוצת סיכון גנטי גבוה). היא ועמיתיה השתמשו ב-eye-tracking בשילוב עם EEG ו-fMRI, וגילו שכבר בגיל 6 חודשים יש דפוסים שונים בעיבוד מוחי של פנים אנושיות אצל תינוקות שיאובחנו אחר כך.

זה לא אומר שאפשר היום ללכת לטיפת חלב ולקבל אבחון בגיל חצי שנה. זה כן אומר שהמדע יודע בוודאות שהסימנים שם, גלויים לעין הנכונה, הרבה לפני שאנחנו רגילים לחפש אותם.

"אנחנו רואים שינויים במנגנוני קשב חברתי עוד לפני שהתינוק יושב לבד. החלון להתערבות מוקדמת — שאנחנו יודעים שמשפר תוצאות לטווח ארוך — נפתח הרבה יותר מוקדם ממה שהאמנו."

פרופ' קתרין צ'אוורסקה, פרופסור לפסיכולוגיה ילדים, Yale Child Study Center

למה זה בכלל חשוב? כי הזמן הוא הכל

הורים ישראלים שעברו את המסלול יודעים את זה היטב. תור לאבחון התפתחותי במכון להתפתחות הילד יכול לקחת חודשים. ואז עוד תור. ואז ועדה. ואז ועדת השמה. בינתיים הילד גדל, והחלון הקריטי להתערבות מוקדמת — שבו המוח עדיין פלסטי בצורה יוצאת דופן — מצטמצם.

מחקר מטא-אנליטי ב-Pediatrics מ-2020, וגם עבודות עדכניות יותר, מצביעים על אותו דבר: התערבות התנהגותית אינטנסיבית שמתחילה לפני גיל שלוש משפרת באופן מובהק תקשורת, שפה ותפקוד יומיומי. כל חודש קובע. כן, גם בגיל הזה.

ופה נכנס היופי של eye-tracking: זה לא מחליף את הקלינאי. זה מסנן. כלי שאומר לרופא הילדים — "תקשיב, שווה לשלוח את המשפחה הזאת קדימה, אל תחכה שנה". בערך כמו ממוגרפיה. לא אבחנה סופית, אבל דגל אדום אמין מאוד.

ובישראל? מה קורה אצלנו

האמת? לאט מהרצוי, מהר מהצפוי. בכמה מרכזים בארץ — בהם מכון אלין ביניהם, וגם קבוצות מחקר באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה העברית — נעשה שימוש מחקרי ב-eye-tracking כבר שנים. פרופ' דיצה צחור-שי וחוקרים נוספים פרסמו עבודות על קשב חברתי אצל פעוטות בסיכון.

מרכז עזריאלי לחקר האוטיזם באוניברסיטת בן-גוריון, בראשות פרופ' אילן דינשטיין, הקים בשנים האחרונות מאגר נתונים לאומי (National Autism Database of Israel) שמשלב מדדים נוירולוגיים, התנהגותיים וביולוגיים. eye-tracking הוא חלק מהארגז.

"אנחנו לא רוצים לחקות את אמריקה. אנחנו רוצים להבין את אוכלוסיית הילדים שלנו — שהיא הטרוגנית מאוד, גנטית ותרבותית. eye-tracking נותן לנו מדד אובייקטיבי שעובד גם בעברית, גם בערבית, וגם אצל ילד שלא משתף פעולה עם שאלון."

פרופ' אילן דינשטיין, ראש מרכז עזריאלי הלאומי לחקר האוטיזם, אוניברסיטת בן-גוריון

היישום הקליני הרחב — בקופות החולים, בטיפות חלב — עדיין לא כאן. עלות הציוד יורדת בהתמדה, ואפליקציות בסגנון SenseToKnow יוכלו לשנות את התמונה תוך שנים בודדות. אבל אישור משרד הבריאות, הכשרת אחיות בריאות הציבור, וסל שירותים — אלה לוקחים זמן. כרגיל.

מה לא יעשה eye-tracking — וכדאי לזכור

הטכנולוגיה הזאת מבריקה, אבל היא לא קסם. כמה דברים שחשוב להחזיק בראש לפני שמתלהבים יותר מדי:

• היא מסנן, לא אבחון. אבחון אוטיזם הוא תהליך קליני שמשלב התבוננות, היסטוריה והתפתחות לאורך זמן.
• תוצאה "תקינה" לא מבטיחה כלום לטווח ארוך. ילדים מתפתחים אחרת. סימנים יכולים להופיע מאוחר יותר.
• תוצאה "חיובית" לא גוזרת גורל. היא אומרת: בואו נסתכל על הילד מקרוב, עכשיו.
• יש שונות אדירה בספקטרום. שני ילדים אוטיסטים יכולים להיראות שונים לחלוטין ב-eye-tracking ובחיים.

השאלה שהורים שואלים — ואני שומע שוב ושוב

"אם זה היה זמין כשהבן שלי היה בן שנה, היינו חוסכים שלוש שנים של ספק". זה משפט שנאמר לי, בווריאציות שונות, על ידי הורים שעברו את המסלול. לא מתוך טינה, לא מתוך כעס — מתוך עייפות עמוקה. אותה עייפות של הורה שראה משהו, אמר משהו, ונענה בנוסח "תני לו זמן, בנים מדברים מאוחר".

הטכנולוגיה הזאת לא תפתור את הכאב של גידול ילד בספקטרום. היא לא תפתור גם את מצוקת התורים, את חוסר המטפלים, את ההמתנה לגן תקשורתי. מה שהיא כן יכולה לעשות זה לקצר את אחד החלקים הכי שוחקים בסיפור — את שנת אי-הוודאות. ובעולם של הורות לילד עם צרכים מיוחדים, אפילו חצי שנה זה הרבה מאוד.

ובאמת, אם נחשוב על זה רגע: הדבר הראשון שתינוק עושה כשהוא נולד הוא לחפש את העיניים של אמא שלו. הסקרנות הזאת, הצמא הזה לפנים אנושיות — היא אולי הפיסה הראשונה של חברתיות שיש לנו. ושאנחנו לומדים בסוף לקרוא אותה במכשיר, ולמצוא בה תינוקות שזקוקים לעזרה מוקדמת — זאת לא רק התקדמות טכנולוגית. זאת הזדמנות אנושית.

מקורות והפניות

• Jones W., Klin A. — "Attention to eyes is present but in decline in 2–6-month-old infants later diagnosed with autism", Nature, 2013
• Jones W., Klin A. et al. — "Eye-Tracking-Based Measurement of Social Visual Engagement Compared With Expert Clinical Diagnosis of Autism", JAMA, 2023
• Perochon S., Di Martino M., Dawson G., Sapiro G. et al. — "Early detection of autism using digital behavioral phenotyping", Nature Medicine, 2023
• Chawarska K. et al. — "Decreased spontaneous attention to social scenes in 6-month-old infants later diagnosed with autism spectrum disorders", Biological Psychiatry / Yale Child Study Center publications
• Dinstein I. et al. — "The National Autism Database of Israel: A Resource for Studying Autism Risk Factors, Biomarkers, Outcome Measures, and Treatment Efficacy", Journal of Molecular Neuroscience, 2020
• Hyman S.L., Levy S.E., Myers S.M. — "Identification, Evaluation, and Management of Children With Autism Spectrum Disorder", Pediatrics (AAP Clinical Report), 2020