אחד הטיפולים הכי מרגשים שלי

אחד הטיפולים הכי מרגשים שלי הוא הטיפול ביפה (שם בדוי), כי בטיפול הזה באות לידי ביטוי רבות מהיכולות שלי ומעקרונות הטיפול של כמה גישות. הסינרגיה בין הגישות, וההתאמה בין הצורך שלה לבין הכלים שיש לי כדי לעזור לה לעבור תהליך אמיתי של שינוי – מושלמת.

כשאני חושב על זה, זה מזכיר לי גם את הטיפול בכרמלה (שם בדוי), ובהמשך אוסיף מעט על רמי. על שאול כבר כתבתי בפוסט קודם, ולכן לא ארחיב עליו – אף שגם אצלו, כמו אצל שלושתם, הסינרגיה הזו של שילוב הגישות והתאמת כלי העבודה לצורך של כל אחד מהם יוצרת שינוי כה בולט, שהם יוצאים מגדרם כדי להודות לי.

"הראש שלי השתחרר"

בגדול, מדובר בעיקר בשילוב של פתיחת קיצורים עם הלמידה כיצד לשחרר. אלא שכשאני מנסח את זה כך, זה נשמע יבש, בעוד שבמציאות כל נושא כזה הוא דרמה בפני עצמו, וההבנה של האופן שבו הנושאים האלה משתלבים בחייהם היא דרמה כפולה.

כך אמר לי רמי: "זה לא רק שהגוף שלי, שהשרירים שלי השתחררו – הראש שלי השתחרר! משהו כל כך רגוע עכשיו, כל כך זורם מעצמו – זו תחושה שלא חוויתי כבר שנים!"

גם הוא וגם יפה השתמשו באותן מילים: "אני מרגיש/ה שנולדתי מחדש!" – גוף חדש, תחושה של להיות בגוף חדש. זה לא רק שהגב כל כך משוחרר עכשיו, אלא התחושה ש"הגב שלי הוא גב חדש, גב משוחרר – נעים להיות בו!"

איך זה מושג?

זה לא כל כך פשוט, וזה לא רק עיסוי. כל עיסוי נותן תחושה נעימה כלשהי בגוף, אבל לתחושות המיוחדות האלה יש קודם כל תוקף ארוך בהרבה מזה של עיסוי רגיל: זו תחושה שנשארת ימים, ואצל יפה, בעיקרון, היא אף הולכת ומתעצמת בגוף.

כן, ברור שאחרי פעילות מאומצת יחזרו כאבי הגב, אבל המהירות שבה היא משתחררת מהם – בטיפול אחד – ובטיפול הבא היא כבר מגיעה לגבהים חדשים של תחושה שלא הייתה בה שנים רבות. זה קורה משום שמדובר בתהליך מתמשך, והגוף לא נסוג לאחור משבוע לשבוע, אלא אם היו, כאמור, מאמצים מיוחדים כמו הבישולים לחג וכדומה.

העקמת – הגורם הנסתר

בטיפול הקודם נזכרה יפה בתקופה שבה כבר לא האמינה שאי פעם תשתחרר מכאבי הצוואר שלה. היום זה כבר לא הנושא – כאב הצוואר נעלם מזמן. היום טיפלנו במקור הכאבים שמהם סבלה כשהגיעה, וכן, איך לא – העקמת.

מדובר בעקמת לא קטנה. אלא שאנשים לא תמיד מבינים את ההשלכות של העקמת, וכיצד בסופו של דבר היא הגורם שמאחורי סבל רב ומתמשך – סבל ששום רופא לא ידע לשייך לעקמת.

למה?

כי רופאים לא מתמחים בתפקוד תנועתי (מלבד רופאי ספורט המומחים לתחום, שהאדם הממוצע לא זוכה לפגוש). לכן, מבחינת הרופא, העקמת היא מה שנמדד כזווית הסטייה של החוליות לאורך עמוד השדרה. מזווית מסוימת הוא ימליץ על טיפול בהתאם לדרגת הזווית: תחילה פיזיותרפיה – ובעיקר שיטת שרות (Schroth) – אחר כך מחוך, ובהמשך ניתוחים שונים, בהתאם לגודל הזווית ולנתונים נוספים המנבאים את התקדמות העקמת.

השריר המכווץ והשריר החלש

מה שהרופא אינו מתייחס אליו כלל הוא העובדה שביסודה של כל עקמת יש שריר מכווץ – שריר מכווץ כרונית. שריר כזה יוצר סביבו כיווץ תבניתי, כלומר כיווץ שאינו כרוני אלא מעין הרגל – הרגל שקשה מאוד לשנות, אבל אפשרי.

הרופא גם לא יידע להתייחס לגורם השני בעקמת: השריר החלש, החלש באופן כרוני. כאשר גם הגורם הזה קיים, העקמת מחמירה, משום שהשריר המכווץ כרונית (החזק) מושך אליו את החוליות. אם השריר החלש נמצא בדיוק בצד השני של עמוד השדרה, ההתנגדות למשיכה הזו קטנה מאוד, ולכן נוצרת זווית משמעותית בחוליות.

(דווקא לנושא הזה יודעים להתייחס היטב בשיטת שרות, וגם מורים מומחים ליוגה טיפולית עשויים לדעת כיצד לטפל בו.)

יפה הגיעה אליי כבר בגיל מבוגר, והגוף שלה בנה הרגלי כיווץ סביב הכיווץ הכרוני. במקרה שלה, כמו ברוב המקרים, יש שני אזורים מכווצים כרונית: אחד במותן ואחד בשריר החזה הקטן. במותן זה יכול להיות אחד השרירים הזוקפים, ולפעמים השריר המרובע המותני (QL), וסביבו כל האזור מתקשח.

לא נתייחס כרגע לשריר פנימי יותר, שגם לו יש השפעה מכרעת, כי לא זה העניין כאן. העיקר הוא להבין שהעבודה מתחלקת לשניים. סביב הכיווץ הכרוני התפתחה תבנית של כיווץ מתוך הרגל – כיווצים שיוצרים שכבות של הידבקויות, המקצרות מאוד את השרירים בסביבה. בגלל זה אדם כזה נראה כך שצד אחד של האגן שלו מורם יותר – למעלה ואחורה, או למעלה והצידה. בכל מקרה, המבנה ממש לא סימטרי – לא ישר.

האומנות: לשחרר במקום להיאבק

כדי ליישר את המבנה צריך להמיס את ההידבקויות בעזרת לחץ מדויק – לחץ שיוצר חום שממיס אותן – ואחריו תנועה רכה, עדינה ומתמשכת שמותחת אותן. כך פותחים אותן, אבל הרי זה פוגש כאב! וזה פוגש גם את התבנית – לכווץ את האזור, במיוחד מול מגע שמורגש כמאיים.

כאן מתחיל החלק השני, וכאן מתחילה האומנות: כיצד לגרום למטופל לשחרר למרות הלחץ והכאב הראשוני, כיצד לאפשר לשינוי במבנה להתרחש. כאן באה לידי ביטוי גישת טרייגר, שמלמדת את שני הצדדים לפעול ברכות, מתוך שחרור ובמינימום מאמץ, ולזהות תוך כדי כך שהגוף נתמך כל הזמן.

הזיהוי הזה הוא שיוצר שחרור באופן אוטומטי, ותפקידי כמטפל/מורה הוא לכוון את תשומת הלב של המטופל לתמיכה הקיימת. באותו זמן גם אני עצמי מזהה את התמיכה בגוף שלי, וזה משחרר גם אותי. כך שנינו לא נכנסים למאבק כוחות, אלא עושים פעולה מודעת של המסת הידבקויות הפאשיה והארכה מחדש של הקיצור השרירי שהמטופל עצמו יצר.

תקווה וכוחות להמשיך

היום עשיתי עבודה כזו עם יפה, ואתמול עבודה דומה עם רמי. ההבדל הוא שרמי נמצא רק בתחילת התהליך, וההתרגשות שלו מהתוצאה עצומה – כך שבערב הוא סיפר לי בטלפון שלא רק הגוף שלו השתחרר, אלא גם הראש.

ויפה מספרת שהעבודה איתי נותנת לה תקווה וכוחות להמשיך. בשבילה זו לא רק תחזוקה: התהליך עדיין מוביל אותה קדימה, לעוד ועוד מחוזות של שחרור, חופש ותחושה נעימה בגוף – ומן הסתם, החיוך המתפשט על פניה מסגיר גם את הרווחה של הנפש.