"רגע, איך קוראים לזה?" — הערפל הקוגניטיבי של קוביד הארוך, ומה השפה שלנו מנסה לספר לנו

אתם מכירים את הרגע הזה שאתם עומדים מול הילד בגן, רוצים להגיד "תביא את ה... ה... זה עם הרצועות", ובסוף יוצא "תיק"? עכשיו דמיינו שזה קורה לכם עשרים פעם ביום. גם בעבודה. גם בפגישה עם הבוס. גם כשאתם מנסים להזמין פיצה בטלפון. ברוכים הבאים ל-brain fog של קוביד הארוך — וזו רק ההתחלה של סיפור הרבה יותר מורכב.

הערפל הזה שלא מתפזר

כמעט ארבע שנים אחרי הגל הראשון, "קוביד ארוך" (Long COVID) כבר לא נשמע כמו תיאוריה אזוטרית של פורום פייסבוק. הארגון הבריטי ONS העריך ב-2023 שכשני מיליון בריטים סובלים מתסמינים מתמשכים, ומחקרים שפורסמו ב-Nature Medicine ו-The Lancet מצביעים על כך שבין 10% ל-30% מהמחלימים מדווחים על קושי קוגניטיבי כלשהו — לעיתים חודשים ארוכים אחרי שהבדיקה חזרה שלילית.

הקושי הזה, שמטופלים מתארים כ"כאילו מישהו הוריד לי את עוצמת המעבד", הוא לא רק תחושה. מחקר שפורסם ב-The New England Journal of Medicine ב-2024 על ידי צוות בראשות פרופ' עדם הנפי (Hampshire) מ-Imperial College London בדק כמעט 113 אלף נבדקים ומצא ירידה מדידה ביכולות קוגניטיביות — בעיקר בזיכרון העבודה, בקצב העיבוד וביכולות שפתיות-לקסיקליות. במילים פשוטות: השליפה של המילה מהמדף הפנימי לוקחת יותר זמן, והמדף עצמו נראה קצת מבולגן.

"זו לא דמנציה ולא דיכאון, וזו גם לא 'סתם עייפות'. אנחנו רואים פגיעה ספציפית ברשתות הפרונטו-פריאטליות שאחראיות על קשב מתמשך ועל שליפה לקסיקלית. אצל חלק מהמטופלים הפגיעה מקבילה להזדקנות של עשר שנים בתפקוד קוגניטיבי."

פרופ' עדם הנפי (Adam Hampshire), חוקר מוח קוגניטיבי, Imperial College London

למה דווקא המילים?

אצל קלינאיות תקשורת בארץ ובעולם, המספרים האלה לא הפתיעו. כי מי שיושב מול המטופלים שומע את זה כבר שנים — את ההיסוסים, את ה"איך אומרים…", את המשפטים שמתחילים בביטחון ונגמרים בלחישה. מחקר רב-מרכזי בהובלת ד"ר ג'קלין קנצ'י (Cancelliere) מאוניברסיטת טורונטו, שפורסם ב-Frontiers in Rehabilitation Sciences ב-2023, סקר עשרות עבודות ומצא שתלונות לשוניות הן בין השכיחות ביותר אצל מבוגרים עם קוביד ארוך — לצד עייפות וקוצר נשימה.

הסיפור המעניין הוא לא רק שהמילה נעלמת. זה איך היא נעלמת. אנשים מתארים שהם יודעים בדיוק מה הם רוצים להגיד, רואים את הדבר במוח, מרגישים את הצורה של המילה — ופשוט לא מצליחים לחלץ אותה. בספרות זה נקרא tip-of-the-tongue phenomenon, תופעת "על קצה הלשון", והיא קיימת אצל כולנו. רק שאצל מחלימי קוביד היא הפכה לאורח קבוע בבית.

מה קורה במוח?

מחקר שפורסם ב-Nature במרץ 2022, בהובלת פרופ' גוונל דואו (Gwenaëlle Douaud) מ-University of Oxford, בדק את אותם אנשים גם לפני וגם אחרי שחלו בקוביד — דבר נדיר בעולם המחקר, שאיפשרה ה-UK Biobank. הממצאים היו לא נעימים: ירידה בנפח החומר האפור באזורים הקשורים לחוש הריח, אבל גם באזורים שפתיים-קוגניטיביים, כולל אזור פאראהיפוקמפלי שמעורב בעיבוד שמות וזיכרון סמנטי.

"מה שראינו זו לא רק פגיעה בחוש הריח, אלא שינוי מבני באזורים שמחברים בין זיכרון, ריח ושפה. זה מסביר למה אנשים מדווחים שהם 'מאבדים מילים' באותה תקופה שבה הם מאבדים ריחות — אלה רשתות שכנות."

השיקום שמתפתח עכשיו — ולא תמיד במקום שציפינו

כאן הסיפור נהיה אופטימי יותר. כי בעוד שהרפואה הקונבנציונלית עדיין מגששת אחרי תרופה, עולם השיקום — קלינאיות תקשורת, ריפוי בעיסוק, נוירופסיכולוגיה — כבר נכנס לפעולה. בארץ, מחלקות שיקום בתל השומר, בלוינשטיין ובהדסה פתחו בשנתיים האחרונות מסלולים ייעודיים למחלימי קוביד עם תלונות קוגניטיביות. הגישה? לא לחכות שזה יעבור לבד.

ד"ר חפציבה ליפשיץ-בן בסט מהחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב חוקרת שנים שליפה לקסיקלית ודו-לשוניות, וההתאמה של הכלים האלה לאוכלוסיית מחלימי קוביד היא טבעית: רבים מהמטופלים מתארים שהקושי מורגש יותר בשפה השנייה שלהם, מה שמתאים בדיוק למה שאנחנו יודעים על שליפה מאומצת תחת עומס קוגניטיבי.

אימון קוגניטיבי-לשוני: מה עובד?

סקירה שיטתית שפורסמה ב-Journal of Communication Disorders ב-2023 הצביעה על כמה גישות מבטיחות:

• אימון שליפה סמנטית מובנה — תרגילים שמחייבים שליפת מילים לפי קטגוריה, עם הגברה הדרגתית של עומס. דומה למה שעושים עם מטופלי אפזיה קלה.
• אסטרטגיות מטה-קוגניטיביות — לימוד המטופל לזהות מתי הוא בעומס, מתי כדאי לעצור, ואיך "לעקוף" מילה שנתקעה במקום להילחם בה.
• שילוב פעילות אירובית מבוקרת — אבל בזהירות, כי אצל חלק מהמטופלים יש post-exertional malaise (החמרה אחרי מאמץ), ופה צריך קלינאי שמבין את ההבדל.

הנקודה האחרונה חשובה במיוחד. כי במשך שנתיים אמרו למטופלים "תתאמנו, זה יעזור", ואצל חלק לא מבוטל זה רק החמיר את המצב. מחקר של פרופ' דייוויד פוטרינו (Putrino) מ-Mount Sinai בניו יורק הראה שתוכניות שיקום שמותאמות אישית, עם קצב איטי וניטור צמוד, נותנות תוצאות הרבה יותר טובות מתוכניות "אחת מתאימה לכולם".

"הטעות הגדולה של שנות הקוביד הראשונות הייתה להתייחס לקוביד ארוך כמו לפציעת ספורט. זה לא. זו תסמונת רב-מערכתית, והשיקום הלשוני חייב להתבצע בתוך הקשר של ניהול אנרגיה כולל. אחרת אנחנו פשוט שורפים את המטופל."

פרופ' דייוויד פוטרינו (David Putrino), מנהל חדשנות בשיקום, Mount Sinai Health System

מה שהמטופלים אומרים — ומה שלא תמיד שומעים

נ', בת 41, מורה לאנגלית מהשרון (השם והפרטים שונו), חלתה בקוביד באוגוסט 2022. "הקדחת עברה אחרי שבוע. הריח חזר אחרי שלושה חודשים. השפה?" היא צוחקת בלי ממש לצחוק. "השפה עדיין לא חזרה לגמרי. אני עומדת מול כיתה י"א ואני לא מוצאת את המילה 'מטאפורה'. אני, שלימדתי את זה עשרים שנה."

הסיפור של נ' חוזר על עצמו בקליניקות. ומה שמעניין הוא שאחרי שישה חודשים של אימון קוגניטיבי-לשוני, בשילוב עם ניהול שינה ופעילות מדורגת, היא חזרה ל-80% מהתפקוד. לא 100. אבל מספיק כדי ללמד, להתבדח, להרגיש שוב כמו עצמה. "הקלינאית לימדה אותי משהו ששינה לי את החיים," היא אומרת. "שמותר לעצור באמצע משפט ולהגיד 'רגע, אני מחפשת את המילה'. שזה לא חולשה. שזו אסטרטגיה."

הטכנולוגיה נכנסת לתמונה

בשנתיים האחרונות נכנסו לזירה כמה כלים דיגיטליים מעניינים. אפליקציות לאימון קוגניטיבי שמותאמות במיוחד למחלימי קוביד, כמו אלה שפותחו בשיתוף עם King's College London, מאפשרות אימון יומי קצר בבית — מה שקריטי כשהמטופל לא יכול להגיע פעמיים בשבוע לקליניקה בגלל עייפות. מחקרים ראשוניים שפורסמו ב-2024 מראים שיפור בקבוצות שהשתמשו באימון דיגיטלי משולב עם מפגשים אנושיים, לעומת מפגשים בלבד.

במקביל, חוקרים בודקים שימוש ב-tDCS (גירוי מוחי חשמלי לא-פולשני) לשיפור שליפה לקסיקלית — טכניקה שכבר הוכיחה את עצמה אצל מטופלי אפזיה. ניסויים קליניים שמתנהלים כעת בארה"ב ובאיטליה אמורים לתת תשובות ראשונות תוך שנה-שנתיים. זה לא קסם, וזה לא יחליף קלינאית טובה. אבל זה כלי נוסף בארגז.

מה שעוד לא יודעים — וזה הרבה

למרות ההתקדמות, יש המון שעוד לא ברור. למה אצל אחד זה עובר אחרי חצי שנה ואצל שני זה נשאר שנתיים? למה נשים סובלות יותר מגברים? איך זה מתחבר ל-ME/CFS (תסמונת תשישות כרונית), שדומה בתסמיניה? והאם זיהומים חוזרים מחמירים את המצב או שאין קשר?

פרופ' זיאד אל-עלי (Al-Aly) מ-Washington University, שפרסם כמה מהמחקרים הרחבים ביותר בתחום, מזהיר שעוד מוקדם לחגוג. במאמר ב-Nature Medicine מ-2024 הוא וצוותו הראו שגם זיהומים קלים מותירים סיכון מוגבר לבעיות קוגניטיביות שנתיים אחרי. זה לא אומר שכולם יחלו. זה כן אומר שצריך להמשיך לעקוב.

בסופו של דבר, זה על שפה ועל זהות

מה שלימד אותנו קוביד הארוך, מעבר לאפידמיולוגיה ולנוירולוגיה, הוא משהו על השפה עצמה. עד כמה היא לא מובנת מאליה. עד כמה הרגע שבו מילה מגיעה אלינו בקלות הוא רגע של פלא קטן שאנחנו לא שמים לב אליו — עד שהוא מפסיק לקרות. המטופלים האלה לא מאבדים רק מילים. הם מאבדים זמנית את התחושה שהם שולטים בעולם הפנימי שלהם. וזו, אולי, הסיבה שהשיקום הלשוני הוא הרבה יותר מאימון. הוא החזרה הדרגתית של תחושת הבעלות על הקול שלך. וזה לא דבר קטן.

מקורות והפניות

• Hampshire, A. et al., "Cognition and Memory after Covid-19 in a Large Community Sample", The New England Journal of Medicine, 2024.
• Douaud, G. et al., "SARS-CoV-2 is associated with changes in brain structure in UK Biobank", Nature, 2022.
• Al-Aly, Z. et al., "Long COVID after breakthrough SARS-CoV-2 infection", Nature Medicine, 2022–2024.
• Cancelliere, C. et al., "Post COVID-19 condition: systematic review of rehabilitation interventions", Frontiers in Rehabilitation Sciences, 2023.
• Office for National Statistics (UK), "Prevalence of ongoing symptoms following coronavirus (COVID-19) infection in the UK", 2023.
• Putrino, D. et al., "Autonomic dysfunction and rehabilitation approaches in Long COVID", Mount Sinai Health System publications, 2022–2024.