רציתי לשתף אתכם במשהו אישי, כי אני זוכר כמה הרגשתי אבוד לפני חצי שנה כשרק התחלנו את המסע הזה. כל פעם שמישהו אמר לנו "זה יעבור לו" או "הוא פשוט מאחר קצת", הבטן שלי התהפכה מחרדה שאולי אנחנו מפספסים זמן יקר. בסוף, אחרי המון התלבטויות וחששות, החלטנו להפסיק להקשיב לכל הדיבורים מסביב והתחלנו טיפול אצל קלינאית תקשורת מדהימה. זה לא היה קסם בהתחלה, והיו מפגשים שהוא רק בכה בהם, מה שגרם לי לפקפק עוד יותר בכל התהליך ולחשוב שאולי אנחנו סתם מקשים עליו. אבל בשבוע שעבר, פתאום הוא השתמש במשפט שלם כדי לבקש את הצעצוע שלו, והיו לי דמעות בעיניים מהתרגשות. לכל ההורים שיושבים עכשיו על הגדר ומתלבטים – תסמכו על תחושת הבטן שלכם, העבודה הקשה הזאת באמת משתלמת בסוף.