האופטימיות שצמחה מתוך השברים – למה בחרתי
באורתופדיה רגשית?
בעקבות הפוסט שפרסמתי
השבוע, שבו שיתפתי שאני מלווה אנשים בשיקום
ה"שלד הרגשי" שלהם,
רבים שאלו אותי: איך
הגעת לתחום הזה, ומה מחזיק אותך בו כבר 30
שנה?
אז החלטתי לשים את הלב על השולחן ולספר
לכם על הדרך שלי – מהרגע שבו הכל קרס, ועד
לבניית היסודות הכי חזקים שיש.
אני זוכרת
לילה אחד, לפני שנים. עמדתי במטבח בחושך,
הבית היה שקט מדי, וביד החזקתי ערימה של
מסמכים רפואיים לצד חשבונות שדרשו תשלום
מיידי.
באותו רגע, הכל צף: הזיכרון של
היותי יתומה מאב, הנכות הקשה של אחותי
שעיצבה את ילדותי , והמציאות החדשה והמטלטלת
שבה בן זוגי חלה פתאום ואיבד את יציבותו .
באותו רגע הרגשתי פיזית את הקרקע נשמטת.
הבטן התהפכה והרגשתי שאין לי אוויר – הבנתי
שאני העמוד היחיד שנשאר לעמוד בבית הזה.
אני המפרנסת היחידה , אני המשענת הרגשית,
ואני זו שצריכה להילחם על החלום להיות אמא
בתוך טיפולי פוריות מתישים . הרגשתי שה"שלד"
של חיי פשוט נשבר.
המסע שלי לא היה "החלמה"
פסיבית, אלא מלחמה יומיומית. השדים הכי
גדולים שלי היו העייפות והפחד – הפחד שלא
אצליח להחזיק את הכל לבד.
אבל כאן נכנסה
האופטימיות שלי.
בחרתי לא לתת למכשול לעצור
אותי, אלא להפוך אותו למדרגה.
במשך שנים,
אחרי ימים מפרכים של טיפול בבני משפחה
ועבודה כמפרנסת, ישבתי ולמדתי.
חקרתי איך
הכאב הפיזי שלנו (האורתופדיה) משקף את
הקריסה של המבנה הפנימי. המאבק האקטיבי שלי
היה להוכיח לעצמי שבכל יום מחדש, אני בוחרת
בטוב ובצמיחה (הניצחון והסמכות המקצועית)
היום, עם ניסיון של 30 שנה בתחום האורתופדיה
ברפואה משלימה ואורתופדיה רגשית, אני יודעת
שהניצחון שלי הוא לא רק הניסיון הקליני
העשיר – אלא שני הילדים שלי שהם נס גלוי,
והידיעה שהצלחתי לבנות יציבות מתוך הריסות.
הניצחון שלי הוא להסתכל על מטופל ולראות לא
רק את הכאב שלו, אלא את הפוטנציאל שלו לבנות
"עמוד שדרה" חזק מחדש.
למה זה בוער בי? כי
אני מאמינה שאופטימיות היא הדבר הכי חשוב.
היא המפתח להפיכת כל משבר למשהו טוב. אני
רוצה להעניק לכם את הכלים שפיתחתי ב-30
שנותיי במקצוע ובחיי האישיים.
האופטימיות שצמחה מתוך השברים – למה בחרתי
באורתופדיה רגשית?
בעקבות הפוסט שפרסמתי
השבוע, שבו שיתפתי שאני מלווה אנשים בשיקום
ה"שלד הרגשי" שלהם,
רבים שאלו אותי: איך
הגעת לתחום הזה, ומה מחזיק אותך בו כבר 30
שנה?
אז החלטתי לשים את הלב על השולחן ולספר
לכם על הדרך שלי – מהרגע שבו הכל קרס, ועד
לבניית היסודות הכי חזקים שיש.
אני זוכרת
לילה אחד, לפני שנים. עמדתי במטבח בחושך,
הבית היה שקט מדי, וביד החזקתי ערימה של
מסמכים רפואיים לצד חשבונות שדרשו תשלום
מיידי.
באותו רגע, הכל צף: הזיכרון של
היותי יתומה מאב, הנכות הקשה של אחותי
שעיצבה את ילדותי , והמציאות החדשה והמטלטלת
שבה בן זוגי חלה פתאום ואיבד את יציבותו .
באותו רגע הרגשתי פיזית את הקרקע נשמטת.
הבטן התהפכה והרגשתי שאין לי אוויר – הבנתי
שאני העמוד היחיד שנשאר לעמוד בבית הזה.
אני המפרנסת היחידה , אני המשענת הרגשית,
ואני זו שצריכה להילחם על החלום להיות אמא
בתוך טיפולי פוריות מתישים . הרגשתי שה"שלד"
של חיי פשוט נשבר.
המסע שלי לא היה "החלמה"
פסיבית, אלא מלחמה יומיומית. השדים הכי
גדולים שלי היו העייפות והפחד – הפחד שלא
אצליח להחזיק את הכל לבד.
אבל כאן נכנסה
האופטימיות שלי.
בחרתי לא לתת למכשול לעצור
אותי, אלא להפוך אותו למדרגה.
במשך שנים,
אחרי ימים מפרכים של טיפול בבני משפחה
ועבודה כמפרנסת, ישבתי ולמדתי.
חקרתי איך
הכאב הפיזי שלנו (האורתופדיה) משקף את
הקריסה של המבנה הפנימי. המאבק האקטיבי שלי
היה להוכיח לעצמי שבכל יום מחדש, אני בוחרת
בטוב ובצמיחה (הניצחון והסמכות המקצועית)
היום, עם ניסיון של 30 שנה בתחום האורתופדיה
ברפואה משלימה ואורתופדיה רגשית, אני יודעת
שהניצחון שלי הוא לא רק הניסיון הקליני
העשיר – אלא שני הילדים שלי שהם נס גלוי,
והידיעה שהצלחתי לבנות יציבות מתוך הריסות.
הניצחון שלי הוא להסתכל על מטופל ולראות לא
רק את הכאב שלו, אלא את הפוטנציאל שלו לבנות
"עמוד שדרה" חזק מחדש.
למה זה בוער בי? כי
אני מאמינה שאופטימיות היא הדבר הכי חשוב.
היא המפתח להפיכת כל משבר למשהו טוב. אני
רוצה להעניק לכם את הכלים שפיתחתי ב-30
שנותיי במקצוע ובחיי האישיים.