🩺 הרופאים עדיין בהרצה — חלק מהמידע עשוי להיות חלקי
ויסות רגשי הוא היכולת לזהות רגשות, לווסת את עוצמתם ולהתאושש מהם בקצב סביר. קושי בוויסות רגשי מתבטא בהתפרצויות זעם, בקושי להירגע ובתגובות שאינן פרופורציונליות ל…
ויסות רגשי הוא היכולת לזהות רגשות, לווסת את עוצמתם ולהתאושש מהם בקצב סביר. קושי בוויסות רגשי מתבטא בהתפרצויות זעם, בקושי להירגע ובתגובות שאינן פרופורציונליות לאירוע, והוא מטופל בטיפול רגשי, בהדרכת הורים ולעיתים בריפוי בעיסוק.
ויסות רגשי אינו "להיות רגוע" ואינו דיכוי של רגשות. הוא היכולת להרגיש רגש בעוצמה מותאמת לאירוע, ולחזור ממנו לאיזון בזמן סביר. ילד מווסת עדיין כועס, נבהל ומתאכזב — אבל הכעס אינו נמשך שעה, והאכזבה מקערת דגנים לא הופכת למשבר שמשתק את הבוקר כולו.
ויסות רגשי נשען על מספר מערכות במקביל: מזג מולד, בשלות התפקודים הניהוליים, מצב חושי (ילד מוצף חושית מתקשה לווסת רגשית), שינה ותזונה, ואיכות הקשר עם המבוגר המווסת. לכן טיפול שמתמקד רק ב"התנהגות" ומתעלם משינה, מחושים ומהקשר, נוטה להיתקע.
ילדים לא נולדים עם יכולת לווסת את עצמם — הם רוכשים אותה דרך ויסות משותף עם מבוגר. מבוגר שנשאר רגוע, שממלל את הרגש ("אני רואה שאתה ממש מתוסכל") ושמאפשר לרגש להתקיים בלי לפתור אותו מיד, מלמד בפועל את מנגנון הוויסות. הרצאה על התנהגות נכונה בזמן שהילד מוצף אינה נקלטת — המערכת שאמורה להקשיב מנותקת באותו רגע.
בהתאם לשורש הקושי: מטפל רגשי או פסיכולוג לעבודה ישירה עם הילד ולהדרכת הורים, מרפא בעיסוק כשקיים מרכיב חושי משמעותי, ובמקרים של הפרעת קשב או קושי נוירו-התפתחותי גם גורם רפואי. לרוב השילוב יעיל יותר מכל מרכיב בנפרד.
בגיל שנתיים-שלוש התקפי זעם שכיחים ונורמליים. סימני אזהרה הם התפרצויות שנמשכות מעבר לגיל ארבע-חמש בעוצמה גבוהה, ארוכות במיוחד, כרוכות בפגיעה בעצמו או באחרים, או פוגעות בתפקוד במסגרת החינוכית.
קשר הדוק. ילד שמוצף חושית מבזבז משאבים עצומים רק כדי להתמודד עם הסביבה, ונותרים לו מעט משאבים לוויסות רגשי. לכן בירור חושי הוא לעיתים המפתח.
בזמן ההצפה עצמה — לא. המערכת שמעבדת השלכות אינה זמינה באותו רגע. עבודה מקדימה על זיהוי סימנים מוקדמים, ושיחה לאחר שהסערה שככה, יעילות בהרבה.
מטפל רגשי או פסיכולוג, בשילוב הדרכת הורים. כשקיים מרכיב חושי מצטרף מרפא בעיסוק, וכשיש חשד להפרעת קשב נדרשת גם הערכה רפואית.
