דיסגרפיה

מה זו דיסגרפיה

דיסגרפיה אינה "כתב מכוער". היא פער מובהק בין מה שהילד יודע ומסוגל לומר לבין מה שהוא מצליח להעלות על הדף. ילד עם דיסגרפיה עשוי להסביר בעל פה רעיון מורכב, ובמבחן כתוב יגיש שתי שורות שבורות — לא מחוסר ידע אלא משום שעצם פעולת הכתיבה צורכת כמעט את כל משאבי הקשב שלו.

סימנים אופייניים

• כתב לא קריא גם במאמץ, גדלי אותיות לא אחידים וחריגה מהשורה
• ערבוב כתב דפוס וכתב מחובר, ריווח לא עקבי בין מילים
• קצב כתיבה איטי מאוד — לא מספיק להעתיק מהלוח
• אחיזת עיפרון מתוחה, לחץ חזק על הדף, כאב יד ועייפות מהירה
• שגיאות כתיב רבות דווקא בכתיבה חופשית, בעוד שבעל פה הידע תקין
• הימנעות ממשימות כתיבה והתנגדות לשיעורי בית

איך מאבחנים

האבחון נעשה במסגרת אבחון דידקטי על ידי מאבחן דידקטי מוסמך, ולעיתים בשילוב הערכה של מרפא/ה בעיסוק להיבט המוטורי. חשוב לשלול תחילה גורמים אחרים: ליקוי ראייה, קושי מוטורי כללי, או פער הנובע מהוראה לקויה בלבד.

ההתאמות שמשנות את התמונה

עיקר המענה אינו "לתרגל יותר כתיבה" אלא לעקוף את הצוואר. ההתאמות המקובלות כוללות הארכת זמן במבחנים, מבחן בעל פה, שימוש במחשב או במקלדת, פטור מהעתקה מהלוח וקבלת סיכומים מודפסים, והתעלמות משגיאות כתיב בהערכת תוכן. ילד שקיבל את ההתאמות האלה בזמן לרוב חוזר להישגים שתואמים את יכולתו האמיתית.

ההיבט הרגשי

שנים של מחברות מלאות בתיקונים אדומים משאירות חותם. לא מעט ילדים עם דיסגרפיה מפתחים תפיסה עצמית של "טיפש" או "עצלן" הרבה לפני שמישהו אבחן אותם. אבחון מוקדם משנה לא רק את ההישגים אלא בעיקר את הסיפור שהילד מספר לעצמו.